מכורה שלי

אוהבך במשעולייך
בשמיים נקיים מענן, מאלוהים
בדלות חולצתי ומקל הליכתי
אל הקדושה המתהווה בין המילים
אכאבך בגלעד אלי אודם אדמתך
גדות שסועות צמאות שלמותך.
מי מעמקים אל החולות נספגים בדום
מרוצת איילה מנתרת בתום
בשאון הימים לגורדי שחקים
אשתאה למול דמותך
טווה עצמך בחוט השנים
נרקמת למול גאיות והרים.
בלשונות של חול מגעך עוד צורב
מלקה עצמך במכאובי אוהב.
כי בך עוד נקשר הזמר הישן
כתפילה חרישית של אם הרוכנת אל תינוקה הנרדם,
בשפתיים מדממות אלחש געגוע באזנך
כי עודך כאן, עדיין לא אבדה לי דרכך.





אין תגובות:

פרסום תגובה