אנטרופיה

הכוס מתנפצת ורסיסיה פזורים על הריצפה

הם לא יכתבו את שמך 

לא יציירו פרח

העשן ננשף מתפתל לו מתפתל 

הוא לא יתלפף לכתר ראשך

הוא לא ישוב בחזרה

דמעות זולגות ונאגרות

מתערבלות

אי סדר שולט בעולמנו

וזו נטייתו הטבעית 

זהו חץ הזמן 

הוא עובר וגדל הבלאגן

,הסתכלי על השמיים

גם הכוכבים פזורים אקראית במרחב

הסתכלי על חייך 

.הדברים לא מסתדרים מעצמם

דיסוציאציה

.משולה לשינת הדרכים

.התודעה אינה נלקחת לחלוטין, מהבהבת לסירוגין

 מדי פעם בפעם נפקחת עין, מביטה בנוף המתחלף, ולמולו נעצמת לאיטה. האוזן קולטת איזו מנגינה שמבצבצת בין רחשי המנוע לחילופי הדברים בין הנוסעים.ץ

.אינני שם והנני

.למראית עין יעידו סובבי על נוכחותי. ישתאו לחוסר הריכוז, יגחכו במבוכה למראי הממצמץ, המסונוור
,ולכשאחפש, כשאשפשף פדחתי בניסיון תמה לדלות זיכרון שהות
.אמצא כי שעות הערות הן השינה העמוקה ביותר

זה ללכת נגד כל תמרורי האזהרה הפנימיים

לעצום עיניים בכוח וגם לכסות עם הידיים

להגביר את הצרימה המחוספסת כדי שלא אוכל לשמוע

ולרוץ 

לרוץ, כדי שלא אעצור 

שלא אשתאה מול הנוף  

שנעלם בבליל התנועה 

שאיננה מאפשרת אלא את המשכיותה.

ואני כבר עייפה, נשימתי קצרה 

מחשבות של כפירה חוזרות ונשנות 

מהדהדות בשקט שנשאר לפרקים  

מתיימרות למלא איזה אוויר מדומה 

שכל כך חסר כאן 

באביב הצהבהב והצמא.