על ההבדל בין מוזיקה עברית למוזיקה ישראלית

המילה היא שיר, העברית היא מנגינה. אולי נכון היה להפריד בין שפת קודש לחול, הן הפכה לשוננו לחופן גרגירים שנשמט מבין האצבעות.
כשנשאלתי להשפעותיי המוזיקליות, השבתי "מוזיקה עברית".
"ישראלית?"
-"עברית". התעקשתי.

כי המוזיקה הישראלית היא
הקיבוץ והמגדל, שאון הכבישים, המלחמות והשלום, העליות והירידות. היא תל אביב וירושלים היא כור ההיתוך והעדות, היא הקשיים והנפלאות. מוזיקה ישראלית מתנגנת ברעש שמכסה על שתיקה. שמחה מאולצת שכבר הפכה לאמת.


והמוזיקה העברית,
היא אותה נעימה המתלווה בשקט רועם. היא שזורה בנופי הארץ הבתולית מול מרחבים פורחים ושוממים ביופי תמים וחי, כל כך חי.

ומדוע, אם כן, אני עומדת על העברית?
ובכן, היא מציעה לי מפלט מהמוזיקה הישראלית היומית והסואנת. מבוקר ולילה מהחדשות ומהישנות. כי כשאני רוצה להסיר מעליי את האוזניות ולברוח רחוק רחוק אל מחוזות מוזיקליים שבהם האוויר קריר יותר, והחורף אמיתי, והאקורדים קצת פחות צורמים, אז אני מזמזמת לי מנגינות שאולי נשכחו אבל עדיין נוכחות כאן, בכל פיסת אדמה. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה