לא יכול להיות שהאנושות מסופקת מהדליחות המופצת להמונים. שהרגש מגורה כל כך רק מעצם אזכורו. קהות חושים מוסווית, בחסות חשכת היום.
אמנם, למהות החוויה וההיות ערך כה יקר, אך בתרבותנו זו תזכורות יש בשפע, ובזול.
האם מופע האימים, טרגדיית החיות הפכה לטרגדיה מסוג אחר?
קהל שבוי שמעלעל בעלון ומבלי משים הבמה נותרה ריקה.
רעש הרקע משתנה תדירות. המיצוי הוא בלתי נסבל. למוזיקה אין ולו נגיעה מזערית במנעד הרגשות שהתודעה האנושית יודעת להציע. איך יכול להיות שבתרבות הצריכה המודרנית בני אדם מסתפקים בסגפנות מחשבתית מחרידה, שלדי כאב מהלכים?
יש והסתיו מביא עמו בוהק ועכירות לימים, לעולם לא נוכל להכריע האם שקיעת האתמול הייתה יפה יותר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה