הרוח מנשב שירו
ואינך שומעת
כלואה באפלת הדממה
מרחיקה לכת אל האינסוף
היכן הוא ומי בכלל הניחו שם?
דמעות של אבק חונקות את הגרון
אשריי האיש הפוסע אל הגרדום
קריסה איטית ויפהפייה
טרגדיה מושלמת
כה נדירה.
אהיה לך לחוף
כשגלייך מתנפצים
אהיה למאור, כשנרות הליל כבים
לאדמה רכה
כשמענפייך יינשרו העלים.
הכניסיני לארצך והשאירי עקבותיי בחול
כשמבין כרמי הכאב אבצור לי אשכול
ואם לא עוד ומגעי כבר בלתי נסבל
אם כך אהובה אסור מדרכי ואחדל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה