זה קצת יומרני מצידנו, להאמין שהיקום שלנו בנוי בתוצרה כזו שהמוח האנושי מסוגל להבין אותו באמצעות חמשת החושים, באמצעות
.התודעה
שסופרנובה היא צבעונית ומרהיבה, מרהיבה כל כך שמוח אנושי מתמלא בהשראה.  שהמתמטיקה שמובנת לנו (טוב, לא לכולנו) יכולה לתאר בדיוק מסוים את היווצרות הבריאה, את הכאוס, את הסדר. הרי המספרים הם המצאה שלנו בני האדם, בדיוק כמו הזמן והמרחב. זה יומרני מצידנו ומשתמע מניסיוננו העלוב והקודח להבין, שאנחנו מצפים למעשה שהמטה ומעלה, חלקיקים והגלקסיות
.יפעלו בדרכנו אנו. הכוכב נוצר, מתקיים, דועך ומת. כמו הפרח, כמו האדם

הצגתי את השאלה הזו לאיזו חברה שעסוקה מאוד בלספר על התואר השני בטכניון, כיצד אנשי המדע, ובכלל כל בר דעת, מסוגל
 לקבל את הפשטנות הזו? כיצד הם מרגישים בנוח להמשיך ולחקור ולחפש ולשאול, לקבל את התאוריות שסופרו על ידי אנשים,
?שנחקרו על ידי עיניים אנושיות שנמדדו באמצעות מחשבה אנושית

היא לא הבינה למה אני מתכוונת אבל היא גם לא ממש ניסתה, היו לה כל כך הרבה מספרים בראש שהיא לא הועילה לפנות מקום
 .גם למילים

אז שאלתי איזו חברה חרדית, שאלתי כיצד היא מוכנה לקבל את הפשטנות הזו, שאנחנו המרכז? שכל הכוחות והיסודות ביקום, הם
?כולם כאחד מתקבצים למול המטרה הנעלה, למול החשיבות הגדולה שביסוד הבריאה, בני האדם

.והיא גלגלה עיניים והפטירה איזה מלמול של די כבר עם השאלות, כי מכל הפסוקים והתפילות לא נותרו לה עוד מקום למחשבות

אז שאלתי אותי, מדי לילה. מתהפכת במיטה ונעדרת כל יכולת אנליטית שמותירה אותי ללא שפה רציונאלית ולא מסוגלות או קיבולת
.מוחית שתוחמת אינסוף

ולמרות זאת אני הוגה לי ניסויי מחשבה, ובכל לילה מתווספת עוד חתיכה ונושרת אחרת עד שקרני השמש מלטפות את התריסים ואני חוזרת מהמסע האטומי בין הערפיליות אל המציאות שכל כך דלה וחסרת כל טעם או השראה בטח ובטח בימי הקיץ החמים כשלשמיים צבע דהוי של חולי ולאנשים ארציות שמחליאה אותי ומבריחה אותי חזרה אל העננים

הראש שלי רושף וצועק ואולי תימצא לי תשובה שתספק שקט כלשהו, לפחות ללילה. אבל אני בספק. כל ספר, כל מאמר, כל אי  שיחה שנקרה בדרכי מוסיף לי על הבלבול והייאוש ואני לא מבינה ולא מוצאת והלוואי ויהיה לי מישהו להרהר איתו ביופי הזוהר, גם של החיים עצמם

אין תגובות:

פרסום תגובה