הימים משחקים תופסת מסביב לשעון, יום רודף יום ורק העייפות המצטברת מעידה על צעידה איטית, לא ברור לאן.
היום הייתה לי הארה בנוגע לחיים החדשים שלי. זה גיל כזה שמתכננים בו תכניות ונרקמת בכל יום מציאות שמתקווצ'צ'ת ונשלכת לפח האשפה של החלומות בפרקי זמן קצרים. אבל הפעם זה נשמע לי טוב ועושה לי קצת נחת. אי אפשר לדעת מה יוליד יום ואני בסרט הזה כבר הרבה שנים ולא נראה שזה הולך להשתנות בקרוב. אבל זה נחמד. אני לא בטוחה ששביל מישורי הוא הרפתקאת חיי, אפילו שקצת קשה לי בעליות.
בכל אופן השממה של הימים האלו מחזיקה אותי ביציבות. אולי עצם השהות הזמנית הופכת את התכלית לנסבלת יותר.
בנתיים החדר ריק והחלונות סגורים כך שאין משבי רוח שפורעים וילונות קרועים או מרעיפים מילים מילים מהתקרה.
הכל בסדר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה